רווחיות הבנקים
מנכ"ל בנק אוצר החייל, ישראל טראו, בראיון לדה-מארקר מנסה להסביר שלבנקים אין אפשרות להתייעל, והוא גם לא חושש משינויים בשוק כפי שראינו בתחום הסלולרי.
מזמן לא ראיתי כזה אוסף של שטויות אינטרסנטיות, במאמר אחד, מבלי שהכתב מנסה לפחות להתעמת עם הדובר.
"העמלות הבסיסיות ירדו, אבל מן הגת ומן היקב הבנקים החזירו הכל, שלא תתבלבלו. וגם הפעם זה יקרה, כי הבנקים חפצי חיים, זה עסק - הוא חייב להרוויח."
מזמן לא ראיתי כזה אוסף של שטויות אינטרסנטיות, במאמר אחד, מבלי שהכתב מנסה לפחות להתעמת עם הדובר.
"העמלות הבסיסיות ירדו, אבל מן הגת ומן היקב הבנקים החזירו הכל, שלא תתבלבלו. וגם הפעם זה יקרה, כי הבנקים חפצי חיים, זה עסק - הוא חייב להרוויח."
האומנם ? רווחיות הבנקאות העסקית היא מעל 18%. הבנקאות של הלקוחות הפרטיים (הקטנים) היא מעל 50%. למה הם בעצם חייבים להרוויח כל-כך הרבה ? ולמה משקי-הבית צריכים לסבסד את העסקים ?
נוח למנכ"ל הבנק לדבר על תשואה להון של 10%, ולהאשים את הקושי בהתייעלות בגלל הועדים, אבל בואו נתרכז רגע בעלויות של עובדים שאין להם ועד: הבכירים בבנקים. האם אי-אפשר לשפר את הרווחיות של הבנקים על ידי-כך שנגביל את משכורות הבכירים ? נאמר, פי 30 מהשכר של העובד הזוטר ביותר בבנק ? כמה עמלות אפשר יהיה לחתוך אם משכורת של בכיר בבנק לא תעבור את ה-50,000 ש"ח בחודש, ותופעת מצנחי-הזהב תיאסר ?
וכמובן משפט-המשפטים:
"בסלולר אנשים כנראה באמת הרגישו שמרמים אותם, שעושקים אותם ושהשירות הוא חרא. עד שאתה מגיע בכלל לאיזה פקיד, שהוא סטודנט ואין לו שום סמכות לקבל החלטה בשום דבר, וכשאתה מבקש לדבר עם הבוס שלו, אז במקרה הכי טוב, אחרי שלושה ימים חוזר אליך מישהו שגם הוא סטודנט, אבל עם ותק של ארבעה חודשים במחלקה, וגם הוא לא מסוגל - כל המערכת היתה בשביל לשחוט אותך. אצלנו בבנק, ואני אומר לך את זה באחריות מלאה, אנחנו רגישים מאוד ותלונות מטופלות ברמה הכי גבוהה. חלק מהתלונות מגיעות עד לשולחן שלי, ואנחנו מתייחסים ברצינות לבעיות של הלקוחות שלנו. השירות שלנו מצוין ואנחנו מתייחסים לכל לקוח, גם אם הוא מרוויח 5,000 שקל בחודש. אני חושב שאם תבדוק מול הלקוחות, תגלה שאין כעס ואין עצבים כלפי הבנק. הלקוחות לא חושבים שאנחנו שוחטים אותם, ולכן המהפכה שקרתה בסלולר לא תקרה אצלנו. לזה תוסיף את המחוברות הרגשית לבנקים, ותגלה שאין לכך שום סיכוי".ואני לתומי, לא ידעתי שאני מחובר רגשית לבנק. לא הרגשתי שהבנק מתייחס אלי כמו שהוא מתייחס לטייקון פלוני, כעסתי על זה שלא מציעים לי את אותן הריביות שמציעים לעשירים ממני, ובעיקר - ידעתי שחולבים אותי בלי הפסקה כדי לממן רווחיות של בנק שהיה יכול לשגשג מאוד גם בלי לגבות ממני עמלות שערורייתיות. והכל בשם טובת המערכת ויציבותה.
אבל כפי שזה קרה בחברות הסלולר, זה יקרה גם בבנקים. כי אם יש דבר אחד שכדאי לפרות-הבנקים השמנות לזכור, הוא שמי שגילה שהוא יכול להתנער מאדון אחד, לא מסכים להמשיך ולהשתעבד לאחרים. זה מה שלימדה ההיסטוריה האנושית בכל תקופה של שינויים - מרגע שהגלגל מתחיל להסתובב, הוא כבר לא עוצר. ובדרך, אם אתה לא משכיל להשתנות בתבונה, השינוי נכפה עליך בברוטליות שמאפיינת את הדרוויניזם. אבל בנקים הם עסקים כלכליים, לא ? הם בוודאי מוכנים להתמודד עם מוראות השוק החופשי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה