Echo-No-Mix of Life

"הזמנים משתנים, המטוטלת שוב נעה. המערב מתעורר להבין את סכנת ריכוז הכוח בידי הברונים השודדים של המאה ה-21. ... כתבה בדה-מארקר עוסקת בחשש מהכוח ומהגודל של חברות האינטרנט הענקיות , עם דגש על השילוש הקדוש: גוגל, פייסבוק, אמאזון.  מה בעצם הן עשו רע?  "גוגל ופייסבוק זרעו הרס חסר תקדים בעולם העיתונות. בעשור הראשון של פעילותן הן נראו כמי שיכולות להגדיל את התחרות וההיצע בשוק הרעיונות והחדשות. אבל אפקט הרשת שממנו נהנות שתיהן הפך אותן בחמש השנים האחרונות לדואופול בשוק הפרסום ולצינור השיווק העיקרי של רוב ארגוני החדשות בעולם. התוצאה הראשונה היתה חיסול המודל העסקי של ארגוני חדשות רבים. אבל התוצאה השנייה מטרידה עוד יותר: הקו המערכתי של חלק מכלי התקשורת התחיל להתאים עצמו לשיטות של גוגל ופייסבוק למקסם את תשומת הלב של הקוראים — טקסטים, כותרות ופורמטים קצרים שממקסמים קליקים ונוטשים בהדרגה את סיבת הקיום המקורית של העיתונות — לייצר במות שיח וניתוח מבוסס עובדות ולבקר את עמדות הכוח בממשלה והמגזר העסקי." ומה לגבי אמאזון ? שם דה מארקר פחות החלטי: "אמזון היא סימן השאלה המרתק ביותר בחב

מאמר מעניין בואלה! מראה שחלקם של השירותים הציבוריים במשק הישראלי שב והתקרב ל-36% ב-2015 .  כן - כן ! דווקא במשך כהונה ארוכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הכהן הגדול של "האיש השמן והאיש הרזה", מתברר שהמילים הן אולי מילותיו של נאו-ליברל, אבל המעשים בפועל הרבה פחות כנים. השירות הציבורי הגדל נשען על מיסוי הצריכה, באופן שעלול להציב את ישראל במקום לא נעים במיוחד אם חלילה ישוב העולם וייקלע למשבר כלכלי גדול  (וכולנו יודעים שבמוקדם או במאוחר - משבר כזה בוא יבוא. הם תמיד באים, למרות כל ההבטחות של הכלכלנים).  מאחר וכולנו יודעים שיש שירותים ציבוריים שנותרו מקוצצים (למשל, שירותי הבריאות וחלק משירותי הביטחון הסוציאלי), אין מנוס מהמסקנה שהגידול בשירות הציבורי התמקד באותם מקומות שבהם נתניהו נכנע ללחץ פוליטי לא-מתון של שותפים לקואליציה. הדוגמא הבולטת: הנסיגה המוחלטת של נתניהו מהקרב על קיצוץ קצבאות הילדים.  איך זה קרה ששר האוצר האמיץ והנחוש נתניהו מתגלה כראש-ממשלה שמיישם רק את מה שנוח לו מהכלכלה הנאו-ליברלית?  פשוט מאוד: לפחות חצי מהקרדיט שניתן לנתניהו בכתבה הזו על הקיצוצים הג

כתבה בדה-מארקר מאיימת לטלטל את אמות-הסיפים של עולם הנדל"ן הישראלי : "עצירה של המחירים לאורך ארבעה חודשים". הטענה נתמכת בנתונים נוספים: ירידה הדרמטית במספר העסקות לרכישת דירה ב–2016 קיפאון ברמת המחיר במספר רב למדי של ערים פרץ היציבות הזה הוסתר מהציבור בגלל הדרך שבה התקשורת בחרה להתבונן על הפרספקטיבה של השנה האחרונה ולא של 4 החודשים האחרונים. לכן זכינו דווקא לסיכומים מהסוג של: בתוך שנה עלו מחירי הדירות ב-6% בהסתכלות על 12 החודשים האחרונים, מחירי הדירות עלו בשיעור שנתי של 6% בפעם האחרונה בה ראו בישראל כזו מגמה של עצירת עליות-המחירים, כולם ישבו על הגדר וחיכו לראות מה ייצא מיוזמת מע"מ אפס של שר האוצר הקודם, יאיר לפיד. זה נגמר בהמשך עליות מחירים, ביתר-שאת. האם השוק מחכה למשהו או למישהו גם הפעם?  אולי, בניגוד לטענת בנק ישראל, הציבור הישראלי הפנים שכדאי לחכות לתוכניות "מחיר למשתכן" באיזור מגוריהם ? ואולי יציאת המשקיעים מהשוק היא זו שהביאה ליציבות המחירים  ? ואולי בכלל מדובר בעצירה זמנית, מהסוג המתרחש מעת לעת בכל שוק, במסגרת האקראיות הכוללת

שנת 2017 נפתחת עם בשורות על שלל שינויים לטובה מבחינת השכירים במשק : שכר המינימום עולה לכלל העובדים במשק. החודש יעלה שכר המינימום במשק ל-5,000 שקלים למשרה מלאה (26.88 שקלים לשעה).  העלאת פנסיה חובה: החודש תושלם ההעלאה החוקית של שיעורי ההפקדה לפנסיית חובה ב1%, כך שתעמוד על 18.5%.  מכסת ימי החופשה השנתית גדלה:  הוספת 2 ימי חופשה למכסת ימי החופשה של עובדים ברמות ותק של 1-4 שנים. כל השינויים האלה הם פרי החוק הישראלי וייכנסו לתוקף באופן אוטומטי. העובדים לא צריכים להתעקש עליהם (אלא במקרה של מעביד מפר חוק).  גן עדן, לא ? הכלכלה הישראלית במיטבה, לא ? אי-אפשר לצפות ליותר, לא ?  אז זהו.... שלא כל-כך. אם לצטט את גלובס בנוגע ליציבות השכר במשק : "השכר הממוצע במשק פשוט תקוע. לא רק השנה, אלא זה עשור. נומינלית, ישנה מגמה איטית ומינורית מאוד של עלייה בשכר, שמסתכמת ב-2%-4%, תלוי בשנה. ריאלית, כלומר בניכוי האינפלציה (עליית המחירים), מדובר בקיפאון כמעט מוחלט." זה היה נכון בתקופות של הורדות מיסים. זה בוודאי נכון בתקופות של העלאות מיסים. בואו נבהיר - מבחינת המשק, התקופה

רוברט רייך, הכלכלן המפורסם, שר העבודה בממשל קלינטון ומי שנבחר בזמנו על ידי טיים כאחד מעשרת חברי הקבינט הטובים ביותר במאה ה-20 מסביר 3 מיתוסים בכלכלה-פוליטית שכדאי לכל אדם בארה"ב (ובישראל) להכיר : אם לא רוצים לראות את זה בסרט, אפשר גם לקרוא את זה בבלוג שלו . בתמצית: מנוע הצמיחה העיקרי של המשק אינם התאגידים אלא מעמד-הביניים והעניים.מדיניות של צמיחה צריכה להתמקד בהם.  הדרך להשיג שוק חופשי איננה באמצעות ממשלה חלשה. אין שוק חופשי בטבע. הממשלה היא זו שיוצרת שוק חופשי. המיקוד של הכלכלה הפוליטית איננו צריך להיות בגודל הממשלה אלא בשאלה עבור מי הממשלה עובדת. 

ד"ר דן שרון, מפקד תלפיות הראשון, מנכ"ל משרד החינוך ומייסד רשת ברנקו וייס בראיון מטריד מאוד בדה-מארקר,  המתמקד בכורח הישראלי לשוב ולהקים חינוך טכנולוגי.  ' "אתה חושב שזה מקרה שאנחנו מתמחים באקזיטים? אין לנו תשתיות ייצור, אז אנחנו מוכרים חברות וככה הולך רעיון שלם להודו ולסין. בסין או בטייוואן ברגע שאתה מצייץ שאתה רוצה לייצר משהו — ישר מתנפלים עליך ונותנים לך את כל האפשרויות. אבל כאן אין לנו עובדים, אין בעלי מקצוע, אין מישהו שיגיד "תשכח מזה, אני פותר את הבעיה". ישראל היא מדינה שמייצאת עבודה, וזה אסון. גם מרכזי הפיתוח שייסדו כאן החברות הבינלאומיות והמתבססים על אותם כישרונות שהצלחנו לפתח, לוקחים את פירות הפיתוח לייצור במקומות אחרים. כך הם אינם משרתים כראוי את החברה והכלכלה הישראלית. לוקחים את הטוב ומותירים אותנו עם הבעיות."...  "למה הכלכלה הגרמנית פורחת? כי יש שם מגוון של היצע חינוכי לילדים, חלק לימודים אקדמיים וחלק לימודים אחרים. שם יש תארי מייסטר, אומן, מכובדים. "אומן" זה לא קצת בלוף?   אלה אנשים שמקבלים תואר אומן על ביצועים בכל מ