Echo-No-Mix of Life

דה מארקר מפרסם את רשימת המרוויחים הגדולים מחלוקת הדיבידנדים בשוק ההון בשנת 2011 . יש בהם גם כאלה שבאופן מפתיע משהו, הופיעו השנה או בשנים האחרונות בהקשרים מעט פחות נעימים, שקשורים להלוואות שחברות בבעלותם התקשו להחזיר....

Yup, the man who said he doesn't buy technology companies because he does not understand them has finallly given up and purchased a share of IBM . You can also read about it here  and here . The official claim for the change of mind is the change IBM has made from a large hardware company to a large services company.   Even though we remember that Buffet has already stated that Berkshire can no longer get bargains,  considering IBM's recent stock price, Mr. Buffet is buying at a peak. Technology stocks in general appear to be forming a nice little bubble of their own, I fear (not all, but too many, especially those living in the smart gadgets niche) and as P/Es are very misleading in the technology field, one can only assume Mr. Buffet and his assistants have been doing a deep and thorough research on IBM's business, and have probably also taken into account the company's proven ability to reinvent itself again and again over decades, while keeping the status of

U.S banks are slowly and steadily raising customer fees, in an attempt to keep their profitability . This isn't just a wicked greedy action, but a true response to a changing banking market in the U.S. Still, the practice of stealthily raising fees is a direct follow-up of the recent debit cards fee successful customer protests , and the choice of an ongoing frankness-less  is something consumers should not put up with. Customers should complain, and if complaints are ignored - do something more. Don't just complain, because if there is one thing you can learn from successful protests, is that banks, like other large corporations, are used to complaints. It is the actions that they respond to.

אחד מסימני ההצלחה הראשונים של מאבק חברתי הוא הנקודה בה מצטרפים למאבק פעילים שזהותם לכאורה אמורה להיות כרוכה בהתנגדות לאידיאות של המאבק. זאב רותם, מנכ"ל חברת הייעוץ רותם אסטרטגיה, המגדיר עצמו כקפיטליסט שהתפכח, מציע תוכנית חומש אסטרטגית המציגה ארבעה עקרונות להפיכת ישראל למדינה שמכבדת את אזרחיה. דה-מארקר מביא ראיון עמו, בו מנמק רותם את עמדתו ומתמצת את תכניתו : "ב-30 השנים האחרונות הצליחו ממשלות ישראל לעשות את הבלתי ייאמן... להגדיל את האי-שוויון בלי להרחיב מספיק את הצמיחה. מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסות מדרג את ישראל ב-2010 במקום 69 בעולם, לצד מאלי, סנגל, בורקינה-פאסו ומלאווי. ובאותו זמן התמ"ג לנפש כמעט לא השתנה. כל המדדים הבינלאומיים מוכיחים שמדינות צומחות הן אלה שרמת האי-שוויון בהן נמוכה. רק אצלנו עוד לא הבינו שצמיחה כרוכה באופן מובהק בהקטנה של האי-שוויון. המשך המדיניות הנוכחית לא רק שלא יאפשר צמיחה, אלא אף יערער את היציבות הכלכלית שהממשלה כה גאה בה. היציבות הזאת נתונה כיום בסכנה גדולה. אנחנו בשעת חירום לאומית ויש לבצע צעדים מהירים כדי לתקן את המצב ולשמור על עצמנו".

Recent news-noise surrounding Netflix non-existent new policies   is just another example how far people are willing to go when they hear any news . There is no doubt in my mind:  Skepticism   should be taught in schools. 

דה-מארקר, בהמשך לקו התמיכה במחאה החברתית, קורא להמשך המחאה ולא למעבר למשא-ומתן.  יש הרבה מאוד צדק בקריאה הזו. אסור שהמחאה הזו תסתכם בשניים-שלושה הישגים שיותקפו במשבר הכלכלי הבא, כשאגף התקציבים במשרד האוצר יסביר שאין ברירה, צריך להדק חגורה, וימחק את כל הההישגים, בדיוק כפי שקצץ בשמחה ברוב מרכיבי השירותים הציבוריים במדינת ישראל - חינוך, בריאות, רווחה, דיור - בעודו מסביר שאין ברירה. המחאה צריכה להמשיך עד שיתנהל משא-ומתן על החזון. או עם נציגי המחאה, או בקלפיות . 

כשמתייחסים ל שינוי דירוג האשראי האחרון של ארה"ב על ידי S&P , ול עמדה בה מחזיקה סוכנות הדירוג מודי'ס  , כדאי לזכור שתהליך חיזוי העתיד מבוסס, תמיד, על תפיסות תודעתיות. בלשונו של הנרי קיסינג'ר בהתייחס לכשלונן של סוכנויות המודיעין לחזות את פרוץ מלחמת יום-הכיפורים : "יש תמיד שני היבטים למודיעין, קביעת העובדות ופרשנותן. רוב שירותי המודיעין נוטים להתאים את העובדות לקונצפציות המוקדמות שלהם, כדי שהעובדות תתאמנה לציפיות". 

The way stock markets tumble around the world following S&P's downgrade of the U.S future financial strength , is a clear proof to rating agencies ability to scare investors. But investors, as a scared as they may be, are clearly Not Believing S&P. How else can you explain their choice to drop their stocks and purchase U.S bonds ? You don't but an asset you don't believe in at a time of panic, do you ? Another possible explanation is that investors are hysterical and beyond their senses. They understand they can trust no one. They dropped stocks in an attempt to find some shelter. But after realizing that there is none, they chose to return to the safe old rock, even though the announcement that  this rock may be sinking was the initial cause for their flight for safety. Sadly, this flight for safety which has sent the markets way down, has probably sent many other investors into a plight of their own, and has left everybody in turmoil. I believe it is high time t

Moody's released an explanation for the AAA ratings they still give the U.S.A , in response to S&P's recent rating . It appears that the main difference between the two assessments is the way U.S politics is interpreted by the two agencies, which just goes to show the true value behind ratings.... But in a more serious note: Both agencies, and too many economy experts miss the point: If a government is to intervene in the market when a financial crisis takes place, then room must be made for the necessary resources in that government's budget. Therefore, deficit measuring parameters like the debt/GDP ratio must be different when things are not thriving. The insistence to use the same economic tools when economies flourish and when economies fight to stick together is foolish. When we remember what debt/GDP rations looked like at war times, and when we understand that the current state is a war - the battle for the stability of global and local economies, it is clear tha

S&P has anounced it is reducing the United States long term credit rating  and media is in havoc , just as are investors around the world.  I just don't get the people being excited from this step. Don't get me wrong - I'm sure the ladies and gentlemen of S&P reached their conclusion after an independent, objective, credible and transparent work. Still, I just can't understand how anyone witnessing the crisis of 2008 would hold the opinions of credit agencies in any regard. The problem is that the current Financial and Economic order is well to tied to rating agencies, despite their horrible blunder of the mortgage based securities, which was the basis for the crisis in which we all still live. Instead of learning from past mistake and limit our exposure to the reason and professionalism of rating agencies, the world is still tied to these bodies. Too many financial institutions are forced by law to purchase only AAA class equities and bonds . Furthermore, anoth

הולכים ומצטברים הסימנים שלאור הקשיים אליהם נקלעו הטייקונים הישראליים על שלל גווניהם  הם עתידים לבקש ממי שהלווה להם את כספם להקל עליהם וללכת לקראתם ולוותר על מקצת (או יותר ממקצת) מחובם . מה שנקרא, לעשות "תספורת" למשקיעים התאגידיים והקטנים. עם כל השיח על מהפכות והפגנות, אולי הגיע הזמן לעשות מעשה, ולנצל את השנתיים הקרובות לדה-הפרטה ? אולי ניקח מכל טייקון שיבוא ויבקש לעשות תספורת את התאגיד הכושל, באמצעות הליך של פירוק, נחזיר את התאגיד הזה לידי הציבור כחברה ציבורית לכל דבר ועניין כשגרעין השליטה יהווה את התמורה לחובנו הציבורי האבוד, ונפסיק לתת לטייקונים לעשות לנו מנכסי-הציבור שקשוקה ?!?

It may take a year, or it may take five, but there is no longer a doubt. We are seeing an inflating bubble. A Motley Fool's recent article drew my attention to UBS's announcement about the creation of an exchange traded equity which focuses solely on the recent Internet IPOs . Yup. An investment machine aiming at companies like Facebook, Groupon, and others. You don't have to accept my doubts regarding Facebook's value (even at the face of Facebook's reaction to Google+), You don't have to accept my skepticism regarding China, or my skepticism regarding financial institutions and banks. You even don't have to wonder about the business model of this ventures, and inspect  such issues as  whether they really have where to expand to. You just have to think about this new note. Investing only in companies that have not shown stability or real profits. Limiting your investment to companies that belong to the same branch as Myspace, a branch where you can be

The Motley Fool has a good piece on the current state of Chinese stocks . The recommendation is to avoid small cap stocks, as they are just too hard to figure out right now. One has to explain to people who are not into stock investing that "too hard to figure" is  a nice phrase of a situation in which it turns out that quite a bunch of  Chinese companies have turned out as frauds. Their reports, numbers, data have turned out to be completely invented. And we are talking here about Chinese corporations that have been enlisted for trade in the U.S stock markets. and have undergone a due diligence process in which international accounting firms were involved. The conclusion, for me, as a person who has invested in several Chinese stocks, small and large cap, is clear. I'll wrap my Chinese investments, which are worth now much less than they were, put them aside and wait patiently for the time until that specific area of the stock market returns to its senses. Selling

כתבה מעניינת בדה-מארקר מלמדת על מידת מעורבותם של חתמים בתהליכי בדיקת הנאותות הנעשים במסגרת הנפקה. חשוב לקרוא - עבור כל משקיע שמספר לעצמו שמעורבותו של חתם מוביל זה או אחר בתהליך יש בה כדי להבטיח את מהימנות הנתונים שנמסרים לו לגבי ההשקעה. עצוב לקרוא - כי בניגוד לדרך בה דה-מארקר בחרו למסגר את הכתבה החשובה הזו ("חושפים את שיטת העבודה בימי בועת ההנפקות") עולה מהכתבה ברורות שבדרך שגרה, מעורבותו של החתם המוביל יכולה להסתכם בשיחות טלפון וקבלת מסמכים מצד שלישי שמבצע עבורו את הבדיקות. כפי שהסביר נציג החתם המוביל בעדותו בביהמ"ש בדיון בנוגע להנפקה שערכה נפגע מאוד בעקבות המשבר הכלכלי האחרון: "בבדיקת הנאותות אני עוסק בצד הכלכלי. ברגע שאני עושה בדיקת נאותות, גם משפטית, גם כלכלית, גם חשבונאית וגם משווק את ההנפקה, אני כנראה צריך לעשות רק הנפקה אחת בשנה. זה לא עובד כך, לא בארץ ולא בעולם, ואני כבר 21 שנים בתחום הזה".  ואם בארזים נפלה שלהבת מה הפלא שמתברר שרוב החתמים האחרים "כלל לא קראו את תשקיף החברה, לא נפגשו עם בעליה, וחתמו על בדיקות הנאותות אף על פי שלא היו מעורבים בהן כ

הידיעות בתקשורת על פגישתו האחרונה של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, עם ראשי הבנקאות בישראל , מבהירות היטב: פישר חושב שהבנקים אינם נוהגים באחריות . העקביות שבה פישר פועל מעידה שגם אם הוא לא משוכנע שיש בועת-נדל"ן בישראל, הוא משוכנע שקרב ובא היום שבו דינמיקות הביקוש וההיצע בשוק הזה עתידות לעבור שינוי, ושבעקבות השינוי הזה לווים רבים מדי עתידים לגלות שהם לא מסוגלים לעמוד בתנאי המשכנתאות שלקחו על עצמם. בעולם כלכלי של ריביות נמוכות, מי שייפגע מהיום-שאחרי (כלומר, ביום שהריביות יחזרו לרמה סבירה, או שניכנס למשבר כלכלי נוסף במחזור) הוא מי שאין לו יכולת ספיגה. כלומר, בראש ובראשונה - מי שאינו עשיר, מי שאינו בנק ומי שאינו מנהל בנק. זו המציאות שלאורה מוצא עצמו נאלץ נגיד בנק ישראל להסביר למנהלי הבנקים שעם כל הכבוד לתפישתם את המשכנתאות כמוצר-מדף, הם צריכים לדאוג שלקוחותיהם לא ייכנסו למחוייבויות שלא יוכלו לעמוד בהם, בתנאים כלכליים אחרים שעתידים לבוא ביום מן הימים. מבחינות רבות, פישר משלם את הסלחנות שהוא, המפקח על הבנקים, ורשויות הרגולציה מפגינות כלפי הבנקים בהקשרים אחרים, והדוגמא הבולטת היא מח

The economics-blog " Musing on Markets " has an interesting piece on the problem of banks valuation , in the era following the collapse of some of the too-big-too-fall banks. As much as one may like such a brave attempt at finding an answer for this riddle, I fear that it will take many more years before a new generation of investors will learn to trust banks, and ignore the follies of markets that bring calamities upon financial markets. And when we talk about banks, in particular, as the past's most reliable financial institutions to invest, we can talk, in way of extrapolation, on all investments. Regardless of current regulatory efforts, there is no doubt in my mind that with the years, once again, the chains of regulation will be undone, and once again, banks and corporations will be free to take risks that will make them, once again, dangerous assets. The real danger lies with the assumptions everyone share. The last crisis relied upon the common belief that most mo